בר יוסף

בר יוסף:

יוסף כזכור אוסף את כל הבר מכל ארץ מצרים ודרכו מחייה את בני ישראל. למעשה הבר שהוא מציל הינו המעשר, המונע רקבון, כששאר המזונות נוטים להרקיב בעתות רעב ומצוקה. יוסף אוסף בר עשרים אחוז, זה חמישית, סוד הכתר. זהו גם המחיר שנמכר – עשרים שקל כסף.

משלי פרק יא, פסוק כו

מֹנֵעַ בָּר יִקְּבֻהוּ לְאוֹם וּבְרָכָה לְרֹאשׁ מַשְׁבִּיר:

הנטיה הטבעית של העשיר זה לצבור כמה שיותר רכוש. בזמן שהוא צובר רכוש הוא מצמצם ידו כלפי העני, כלומר הוא "מנע בר" ממנו. וכשידו קפוצה הוא "יקבהו לאום" – שכן זה יהיה עונשו, אולי כי הוא חושב שזה מה שיציל אותו ממות ככתוב "בוטח בעשרו הוא יפל". "וּבְרָכָה לְרֹאשׁ מַשְׁבִּיר" הוא זה היודע להכפיל ולחמש את כספו על ידי שימוש בהיפוך הכתר, שהוא לראש אדם.

יוסף מונע הרקב על ידי שימוש באנטי חומר. למעשה יסוד יוסף הוא לחדש את האדמה, את יסוד האדמה, להחזיר אותה לתלם.

סוד האדם הוא בשלבי התפתחותו מדרגת גלם לאדם. בדרכו הוא משלים את ט"ל חיותו, זה החלק הנסתר ואילו החלק הגלוי מקבל את הה"א לתיקונו – לשלמות אד"ם. ההכרה שיש אלהים בשמים והוא אינו לבדו. לפיכך הטל מתקבל בלילה והשלמתו נעשית ביום. ב"ר למעשה הוא הצד שיש בו נקיון וטוהר מידות, לשון בורית בסוד בר לבב.

מלאכי פרק ג, פסוק ב

וּמִי מְכַלְכֵּל אֶת-יוֹם בּוֹאוֹ וּמִי הָעֹמֵד בְּהֵרָאוֹתוֹ כִּי-הוּא כְּאֵשׁ מְצָרֵף וּכְבֹרִית מְכַבְּסִים:

ידוע כי עשיר אינו נוהג בעני כשווה לו. הוא יוצר מרחק בשל מעמד ורגשי נחיתות בכבודו המדומה.

צדקה תציל ממות:

יוסף כזכור אוסף את כל הבר מכל ארץ מצרים ודרכו מחייה את בני ישראל. למעשה הבר שהוא מציל הינו המעשר, המונע רקבון, כששאר המזונות נוטים להרקיב בעתות רעב ומצוקה. יוסף אוסף בר עשרים אחוז, זה חמישית, סוד הכתר. זהו גם המחיר שנמכר – עשרים שקל כסף. עשרים אחוז זו האות ה"א בסוד "הא לכם זרע". סוד הפסוק מלמד כי "וּצְדָקָה מֵרָחוֹק תַּעֲמֹד" וכי ביום האמת יזכה האדם לגעת בה.

תיקון שבע שני רעב:

בראשית פרק מא

פסוק טז

וַיַּעַן יוֹסֵף אֶת פַּרְעה לֵאמר בִּלְעָדָי אֱלהִים יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעה:

יוסף מציע לפרעה הצעה שאי אפשר לסרב לה. בתקופת השבע כסף פרעה יוכפל פי שבע ובתקופת הרעב ימחק מאליו כלא היה. החרטומים יכולים רק בתקופת השבע לקיים את עצמם ולא יוכלו לשרוד את הרעב. מה שאני מציע, אומר יוסף, זה "בִּלְעָדָי אֱלהִים יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם" העולה במנין 'שנת שמיטה' להכפיל את כסף פרעה דווקא בזמן הרעב פי מ"ט פעמים (שבע פעמים שבע או שבע שני רע"ב).

לפרעה מזדמנת לו הראיה "ותפעם רוחו" להבין שלפניו שליח אלהים בדמות שר אוצר (זה האחראי על האוצר-ב"ר משל המלכות.

לפרעה רק שאלה אחת: כיצד יבוא התיקון שבע שני רע"ב לידי ביטוי.

יוסף משיב תן מעש"ר אל"י, אחרת ע"ם ישרא"ל ח"י והאלהים "יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעה". יוסף מעלה את האות א' במילוי דמילוי (אלף למד פה) בגימטריה ר"ע עד פרעה, אחרת ר"ע-פ"ה. ביוסף מתקיים השלום "בן פרת יוסף". יוסף מעלה ומשיב את האות ע' ליעק"ב אביו להשיב את העין הטובה אל ישראל. כך יעקב חי 130 שנה (עי"ן) פלוס טו"ב שנים. סה"כ 147 שנה. זה ר-ע-ב אחרת ב"ר-ע'. העין היא עין הטורנדו המניע את החיים לכל עבר. אלו אבני ריחיים המסובבים את החטה ומפזרים לצדדים את הקמח לבני ישראל. יוסף אוסף הב"ר להעלות אותו לישראל. יכול הוא להוציא מהבו"ר רק ב"ר ניצוצות מתוך רפ"ח ניצוצות. משה משלים אותו ומעלה את עצמותיו יחד עם פ"ו ניצוצות של קדושה. מתוך כך נצרך יוסף לחזק הב"ר (בגימטריה 202 – חשבו שב"ע שנ"י רע"ב) לטובת או"ר (בגימטריה 207 – חשבו שב"ע שני שב"ע) הוא ניצוץ. משום כך יוסף "חמש" את המקום.

רע"ב בגימטריה 272. זכרו שב"ע שנ"י רע"ב מימין ומשמאל.

תיקון הב"ר נעשה על ידי חס"ד (בגימטריה 72) הכל על מנת להוביל לב"ר-אשי"ת אל יום השב"ת (בגימטריה 702).

בראשית פרק מא, פסוק לד

יַעֲשֶה פַרְעה וְיַפְקֵד פְּקִדִים עַל הָאָרֶץ וְחִמֵּשׁ אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע:

פסוק לה

וְיִקְבְּצוּ אֶת כָּל אכֶל הַשָּׁנִים הַטּבוֹת הַבָּאת הָאֵלֶּה וְיִצְבְּרוּ בָר תַּחַת יַד פַּרְעה אכֶל בֶּעָרִים וְשָׁמָרוּ:

פסוק לו

וְהָיָה הָאכֶל לְפִקָּדוֹן לָאָרֶץ לְשֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב אֲשֶׁר תִּהְיֶיןָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְלא תִכָּרֵת הָאָרֶץ בָּרָעָב:

מעשה חמ"ש במילוי (חית ממ שין) עולה במנין "צְלִיל לֶחֶם שְערִים" וזה על מנת להעשיר את האד"ם בהתפתחותו.

שופטים פרק ז

פסוק יג

וַיָּבא גִדְעוֹן וְהִנֵּה-אִישׁ מְסַפֵּר לְרֵעֵהוּ חֲלוֹם וַיּאמֶר הִנֵּה חֲלוֹם חָלַמְתִּי וְהִנֵּה (צְלִול) צְלִיל לֶחֶם שְערִים מִתְהַפֵּךְ בְּמַחֲנֵה מִדְיָן

וַיָּבא עַד-הָאהֶל וַיַּכֵּהוּ וַיִּפּל וַיַּהַפְכֵהוּ לְמַעְלָה וְנָפַל הָאהֶל:

פסוק יד

וַיַּעַן רֵעֵהוּ וַיּאמֶר אֵין זאת בִּלְתִּי אִם-חֶרֶב גִּדְעוֹן בֶּן-יוֹאָשׁ אִישׁ יִשְרָאֵל נָתַן הָאֱלהִים בְּיָדוֹ אֶת-מִדְיָן וְאֶת-כָּל-הַמַּחֲנֶה:

פסוק טו

וַיְהִי כִשְׁמעַ גִּדְעוֹן אֶת-מִסְפַּר הַחֲלוֹם וְאֶת-שִׁבְרוֹ וַיִּשְׁתָּחוּ וַיָּשָׁב אֶל-מַחֲנֵה יִשְרָאֵל וַיּאמֶר קוּמוּ כִּי-נָתַן יְהוָה בְּיֶדְכֶם

אֶת-מַחֲנֵה מִדְיָן:

נחמיה פרק יג

פסוק יט

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר צָלְלוּ שַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלַם לִפְנֵי הַשַּׁבָּת וָאמְרָה וַיִּסָּגְרוּ הַדְּלָתוֹת וָאמְרָה אֲשֶׁר לא יִפְתָּחוּם עַד אַחַר הַשַּׁבָּת וּמִנְּעָרַי

הֶעֱמַדְתִּי עַל-הַשְּׁעָרִים לא-יָבוֹא מַשָּׂא בְּיוֹם הַשַּׁבָּת:

ענין אחר, "צָלְלוּ שַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלַם" עת כניסת השבת יעלה "צְלִול צְלִיל לֶחֶם שְערִים" ויברך על החלה ויקדשה וימירה כנגד לחם-מלח ויעלה בה שלום.

יוסף בעל החלומות:

החלומות משקפים את המימד האנושי האחראי לקשריו הרצופים עם העולמות העליונים בשם בורא עולם המאחד את האדם עם בריאיו. בלעדי השינה אין זכות קיומית לאדם. החלום כמו השינה כמו האויר שאנו נושמים מעצים את כוחותיו של האדם מעבר למימדיו. אם על הארץ האדם מוגבל הרי בחלומו יוצא הוא ממסגרת הארצית ומפנה את מרצו אל החלל שם משוטט לו כאחד המהלך בגן עדן. אם כך, בסיפור גן העדן מתקיים דיאלוג בין האדם לתוכנו ואלו מופיעים בלבוש חוה אשתו קרובתו, הסובבים אותו ואיך לא הנחש ולו שלל תחפושות.

סיפורי התורה מעלים על נס את ארבעת המימדים של פרד"ס – פשט דרש רמז סוד. אלו מימדי חיינו עת אנו מבקשים להגיע לשמחה, להצלחה לשלווה. כמובן שחלומות מקשרים את כל מערכות הגוף לצרכי השעה או לצרכי הגוף.

מקום יוסף מתחיל 'בית פעור' אחרת פה-עור הוא אל"ם חסר י"ה על כן הבור רק אין בו מים ולא חסר י"ה כי כל אשר יעשה יצליח. מכאן אחיו "ולא יכלו דברו לשלם". הבריאה מכילה ז' פרות בריאות מהיכליה-מעטיניה מספקות חלב לז' פרות רעות שביצירה המספקות חלב חמוץ לז' הפרות העשיה אלו שבע שני רעב.

בראשית פרק לז

פסוק ז

וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי:

"קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה" כמאמר

משלי פרק לא

פסוק כט

רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׁוּ חָיִל וְאַתְּ עָלִית עַל-כֻּלָּנָה:

"רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׁוּ חָיִל" אלו שבטי ישראל. "וְאַתְּ עָלִית עַל-כֻּלָּנָה" הוא יוסף. בתחילה יוסף אומר "שִׁמְעוּ נָא הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתִּי" – היא האות ס'. אחר "חָלַמְתִּי חֲלוֹם עוֹד" – היא האות פ'. כידוע חלום הולך אחר הפה משל פה-רע הוא פרעה וצריך להעלות את הב"ר למקום – פה-טוב.

בראשית פרק לז

פסוק ו

וַיּאמֶר אֲלֵיהֶם שִׁמְעוּ נָא הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתִּי:

בראשית פרק לז

פסוק ט

וַיַּחֲלם עוֹד חֲלוֹם אַחֵר וַיְסַפֵּר אתוֹ לְאֶחָיו וַיּאמֶר הִנֵּה חָלַמְתִּי חֲלוֹם עוֹד וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי:

יוסף מושלח לבור ונלקח עם ארחת ישמעאלים הנושאים "נְכאת וּצְרִי וָלט" זה גו"י.

1. בראשית פרק לז

פסוק כה

וַיֵּשְׁבוּ לֶאֱכָל לֶחֶם וַיִּשְאוּ עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה ארְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד וּגְמַלֵּיהֶם נשְאִים נְכאת וּצְרִי וָלט הוֹלְכִים לְהוֹרִיד מִצְרָיְמָה:

2. בראשית פרק מג

פסוק יא

וַיּאמֶר אֲלֵהֶם יִשְרָאֵל אֲבִיהֶם אִם כֵּן אֵפוֹא זאת עֲשׁוּ קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ בִּכְלֵיכֶם וְהוֹרִידוּ לָאִישׁ מִנְחָה מְעַט צֳרִי וּמְעַט דְּבַשׁ נְכאת וָלט בָּטְנִים וּשְׁקֵדִים:

"וְהוֹרִידוּ לָאִישׁ מִנְחָה מְעַט צֳרִי וּמְעַט דְּבַשׁ נְכאת וָלט בָּטְנִים וּשְׁקֵדִים" זה התפתחות אדם יהודי שיש בו ריח וטעם.

בראשית פרק מא

פסוק א

וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעה חלֵם וְהִנֵּה עמֵד עַל הַיְאר:

"וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים" לצאת מהחשך אל האור כנאמר "בִּמְקוֹם אֶרֶץ חשֶׁךְ" היא מצרים, אחרת מצ"ר-י"ם. וי"ם נושא מלכות.

על פניו שנות השבע בפתחו ואיך יחשוד פרעה שמצבו הולך להשתנות לרעה. מצד שני, פרעה המצוי בעורף הבינה מבקש להאריך את גדולתו בה. ולכן גדולת המקום היא משום "וַיְהִי בַבּקֶר וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ".

מעבר החלומות נוגע החל בעולם האצילות-בריאה וכלה ביצירה-עשיה. תחילת החלום מתחיל בעולם האצילות עת יוסף מעמיד את אלומתו כנגד אחיו. יוסף המכיל את י"ו-ס'-ף' אוחז למעשה בששים מלכות ושמנים פילגשים.

וצריך לאחד אותם יחדו.

שיר השירים פרק ו, פסוק ח

שִׁשִּׁים הֵמָּה מְלָכוֹת וּשְׁמנִים פִּילַגְשִׁים וַעֲלָמוֹת אֵין מִסְפָּר:

פסוק ב

וְהִנֵּה מִן הַיְאר עלת שֶׁבַע פָּרוֹת יְפוֹת מַרְאֶה וּבְרִיאת בָּשָר וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ:

"מִן הַיְאר" – מקום יוסף יסוד דאצילות הנקרא גם נהר שלום, שבת, ב"ר-אשי"ת – מעולם הבריאה דרך עולם היצירה "עלוֹת אַחֲרֵיהֶן מִן הַיְאר" ועד הגיען לעולם העשיה הוא דרך חלום שני של פרעה. חלום שבע פרות על שום בן פרת יוסף יען כי כל הברכות על ראשו.

פסוק ג

וְהִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת אֲחֵרוֹת עלוֹת אַחֲרֵיהֶן מִן הַיְאר רָעוֹת מַרְאֶה וְדַקּוֹת בָּשָר וַתַּעֲמדְנָה אֵצֶל הַפָּרוֹת עַל שְפַת הַיְאר:

פסוק ד

וַתּאכַלְנָה הַפָּרוֹת רָעוֹת הַמַּרְאֶה וְדַקּת הַבָּשָר אֵת שֶׁבַע הַפָּרוֹת יְפת הַמַּרְאֶה וְהַבְּרִיאת וַיִּיקַץ פַּרְעה:

פסוק ה

וַיִּישָׁן וַיַּחֲלם שֵׁנִית וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים עלוֹת בְּקָנֶה אֶחָד בְּרִיאוֹת וְטבוֹת:

פסוק ו

וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים דַּקּוֹת וּשְׁדוּפת קָדִים צמְחוֹת אַחֲרֵיהֶן:

פסוק ז

וַתִּבְלַעְנָה הַשִּׁבֳּלִים הַדַּקּוֹת אֵת שֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַבְּרִיאוֹת וְהַמְּלֵאוֹת וַיִּיקַץ פַּרְעה וְהִנֵּה חֲלוֹם:

פסוק ח

וַיְהִי בַבּקֶר וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא אֶת כָּל חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם וְאֶת כָּל חֲכָמֶיהָ וַיְסַפֵּר פַּרְעה לָהֶם אֶת חֲלמוֹ וְאֵין פּוֹתֵר

אוֹתָם לְפַרְעה:

בראשית פרק מא

פסוק טז

וַיַּעַן יוֹסֵף אֶת פַּרְעה לֵאמר בִּלְעָדָי אֱלהִים יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעה:

פסוק יז

וַיְדַבֵּר פַּרְעה אֶל יוֹסֵף בַּחֲלמִי הִנְנִי עמֵד עַל שְפַת הַיְאר:

קודם דרך החלום הראשון פרעה "עמֵד עַל הַיְאר" ועתה הוא "עמֵד עַל שְפַת הַיְאר". וכבר נאמר עת יבוא יעקב מצרימה המים יעלו לכבודו.

יוס"ף בגימטריה ו' הויות.

יעק"ב בגימטריה ז' הויות.

באותיות י"ו-ס'-ף' נמצא חסר האות ע' באמצעו משל יעק"ב.

מ ן – ס פ – צ ק – ח ט – א ר ת – ג ז ה

ש ע י"ד

בצירופי כל כ"ב אותיות מתקבל "כל שמן יוסף צדיק יעקב חט ארת גזה". והמשמעות היא

שופטים פרק ו

פסוק לז

הִנֵּה אָנכִי מַצִּיג אֶת-גִּזַּת הַצֶּמֶר בַּגּרֶן אִם טַל יִהְיֶה עַל-הַגִּזָּה לְבַדָּהּ וְעַל-כָּל-הָאָרֶץ חרֶב וְיָדַעְתִּי כִּי-תוֹשִׁיעַ בְּיָדִי אֶת-יִשְרָאֵל כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ:

ט"ל מספק חיים עלי אדמות ומזון שמים ופרנסה בידי ב"ר יוסף הוא שבת. שימו לב לגשם היורד במקום אחד ומחטיא את המקום השני כמו פוסח עליו. אולם במקרה זה במקום בו יש טל פוסח על הגזה זה מעשה של פלא וההיפך. אם כן ההשגחה היא רבתי והיא גם מקומית.

פסוק יח

וְהִנֵּה מִן הַיְאר עלת שֶׁבַע פָּרוֹת בְּרִיאוֹת בָּשָר וִיפת תּאַר וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ:

שבע הפרות מקומן בעולם היצירה עוברות דרך עולם העשיה. ראו הבדלים: "יְפוֹת מַרְאֶה וּבְרִיאת בָּשָר" אל מול "בְּרִיאוֹת בָּשָר וִיפת תּאַר".

ישעיה פרק מה

פסוק יח

כִּי-כה אָמַר-יְהוָה בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם הוּא הָאֱלהִים יצֵר הָאָרֶץ וְעשָהּ הוּא כוֹנְנָהּ לא-תהוּ בְרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ אֲנִי יְהוָה וְאֵין

עוֹד:

פסוק יט

לא בַסֵּתֶר דִּבַּרְתִּי בִּמְקוֹם אֶרֶץ חשֶׁךְ לא אָמַרְתִּי לְזֶרַע יַעֲקב תּהוּ בַקְּשׁוּנִי אֲנִי יְהוָה דּבֵר צֶדֶק מַגִּיד מֵישָׁרִים:

פסוק יט

וְהִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת אֲחֵרוֹת עלוֹת אַחֲרֵיהֶן דַּלּוֹת וְרָעוֹת תּאַר מְאד וְרַקּוֹת בָּשָר לא רָאִיתִי כָהֵנָּה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם לָרעַ:

פסוק כ

וַתּאכַלְנָה הַפָּרוֹת הָרַקּוֹת וְהָרָעוֹת אֵת שֶׁבַע הַפָּרוֹת הָרִאשׁנוֹת הַבְּרִיאת:

פסוק כא

וַתָּבאנָה אֶל קִרְבֶּנָה וְלא נוֹדַע כִּי בָאוּ אֶל קִרְבֶּנָה וּמַרְאֵיהֶן רַע כַּאֲשֶׁר בַּתְּחִלָּה וָאִיקָץ:

פסוק כב

וָאֵרֶא בַּחֲלמִי וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים עלת בְּקָנֶה אֶחָד מְלֵאת

וְטבוֹת:

פסוק כג

וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים צְנֻמוֹת דַּקּוֹת שְׁדֻפוֹת קָדִים צמְחוֹת

אַחֲרֵיהֶם:

פסוק כד

וַתִּבְלַעְןָ הַשִּׁבֳּלִים הַדַּקּת אֵת שֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַטּבוֹת וָאמַר אֶל הַחַרְטֻמִּים וְאֵין מַגִּיד לִי:

בראשית פרק מא

פסוק ט

וַיְדַבֵּר שַר הַמַּשְׁקִים אֶת פַּרְעה לֵאמר אֶת חֲטָאַי אֲנִי מַזְכִּיר הַיּוֹם:

פסוק י

פַּרְעה קָצַף עַל עֲבָדָיו וַיִּתֵּן אתִי בְּמִשְׁמַר בֵּית שַר הַטַּבָּחִים אתִי וְאֵת שַר הָאפִים:

שר המשקים בארמית רב שקי. זה המספק מים ושמן. גוזר תמורות.

שר הטבחים בארמית רב קטוליא. זה המביא עמו מזון טוב ורע, טרי ונרקב, רעב ושבע.

שר האפים בארמית רב נחתומי. זה החותם את שם המוטב לחיים או למות. יש בו למידה וקבלה, למידה ותורה, דרך ארץ ומוסר חיים. עשה ואל תעשה.

בראשית פרק מה

פסוק ז

וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלהִים לִפְנֵיכֶם לָשׁוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם לִפְלֵיטָה גְּדלָה:

"וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלהִים לִפְנֵיכֶם" עולה במנין 'כפר נפש'. זה מחיר השכינה עח כי ירדה 'מצרימה' (בגימטריה שכינה) ובקשה לשוב אל מקומה "לָשׁוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ".

גרעין יוסף:

בראשית פרק מא, פסוק א

וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל-הַיְאֹר:

פסוק אחד, י' מילים, ז"ל אותיות. כי הכל הולך אחר הנהגת היחידה.

פסוק ב

וְהִנֵּה מִן-הַיְאֹר עֹלֹת שֶׁבַע פָּרוֹת יְפוֹת מַרְאֶה וּבְרִיאֹת בָּשָׂר וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ:

פסוק ג

וְהִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת אֲחֵרוֹת עֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן מִן-הַיְאֹר רָעוֹת מַרְאֶה וְדַקּוֹת בָּשָׂר וַתַּעֲמֹדְנָה אֵצֶל הַפָּרוֹת עַל-שְׂפַת הַיְאֹר:

פסוק ד

וַתֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת רָעוֹת הַמַּרְאֶה וְדַקֹּת הַבָּשָׂר אֵת שֶׁבַע הַפָּרוֹת יְפֹת הַמַּרְאֶה וְהַבְּרִיאֹת וַיִּיקַץ פַּרְעֹה:

פסוק ה

וַיִּישָׁן וַיַּחֲלֹם שֵׁנִית וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים עֹלוֹת בְּקָנֶה אֶחָד בְּרִיאוֹת וְטֹבוֹת:

פסוק ו

וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים דַּקּוֹת וּשְׁדוּפֹת קָדִים צֹמְחוֹת אַחֲרֵיהֶן:

פסוק ז

וַתִּבְלַעְנָה הַשִּׁבֳּלִים הַדַּקּוֹת אֵת שֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַבְּרִיאוֹת וְהַמְּלֵאוֹת וַיִּיקַץ פַּרְעֹה וְהִנֵּה חֲלוֹם:

חלומו של פרעה עומד על שבעה פסוקים, פ"ה מילים (כבר נאמר כי חלום הולך אחר הפה), שס"ה אותיות.

חלום הולך אחר הפה מלמד על כי 'חלום הולך אחר הפתרון' בסוד "אִישׁ כַּחֲלמוֹ פָּתָר" בבחינת "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר פָּתַר לָנוּ כֵּן הָיָה".

בחלום פרעה נמצא על היאר מהלך כמלך סמוך למים. יוסף מגלה, לשון ידיעה, שהוא עתיד להיות למלך, תחילת חלומו על היבשה.

בראשית פרק לז

פסוק ז

וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם-נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי:

פסוק ט

וַיַּחֲלֹם עוֹד חֲלוֹם אַחֵר וַיְסַפֵּר אֹתוֹ לְאֶחָיו וַיֹּאמֶר הִנֵּה חָלַמְתִּי חֲלוֹם עוֹד וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי:

כידוע פרה אינה אוכלת בשר. אחרת, סרטן, כשלון מערכת החיסונית.

אין שבלים בולעות שבלים אחרות.

חלומו של פרעה מתאפיין בהדרגתיות יורדת: מעולם החי הישר לעולם הצומח. לומר כי חסר פה את עולם הדומם ועולם המדבר.

פרה

דומם צומח חי מדבר

פה רפה פרה פ'-רעה

פרה נמצאת באחו, מספקת חלב, בשר – אלו שרירים וגידים.

שבלים

דומם צומח חי מדבר

ש'-בלים (שני בלים, שני רעב) שבלים בלי שם מי-לבש

שבלים גדלים בשדה, זמן קציר, לחם – אלו עצמות, עור, לח.

כשאדם רעב, רעב מאוד כי לא אכל מזה ימים אחדים, בטנו מתנפחת, בטנו מקרקרת. זהו זמנו של אדם רעב – פרה אוכלת פרה.

כשאדם צמא כי מים לא הגיעו לפיו מזה שעות רבות. הוא מתחיל להזות, נפשו שוקקה, סיוטים, העדר שליטה על הגוף, על הצרכים. יבש, מתייבש. שבלים בולעות שבלים.

ניתן להבין כי פרה מייצגת את הפרי, לשון פרו ורבו, זרע, תוך, מורשת ודור המשך.

נמצא כי שבלים מייצגים את הקליפה, צינור מוביל, דרך, מעבר.

השילוב בין חלום פרעה וחלום יוסף הינו אחד. 'יוסף חלום פרעה צפנת פענח' – בר-אשית.

הכל הולך אחר המערכת הקיומית המאפשרת לאדם לגדול ולצמוח, היא מערכת החמצן הסובב בין הדומם חי צומח דומם.

פרעה מציין את היות יוסף נבון וחכם. כי רק נבון הוא בן חכם, בבחינת בר-חכים, מסוגל ללכת אחר, איזהו חכם – הרואה את הנולד, להוציא דבר מתוך דבר.

חלומות פרעה ויוסף הם אחד. מלמדים על גרעין, בבחינת עשר המכות, ממקום חשך לאור.

פירות, הוא פרי לא נוצר יש מיש כי הכל קשור בתהליכים, ניצן, בסר, זמן פריחה, שרשים. אלו תהליכים המתרחשים על פני כדור הארץ הכוללים מוטציות, צמיחה, חוסן, רק החזק שורד, אבולוציה.

פרי בסר, פרי בשל, פרי נופל – נקטף, פרי נרקב.

סדר הקיום של היקום הולך אחר הכח או אחר האמונה?

מלכות – כסא, ממשלה – מאורות, סדר הבריאה, תהו ובהו וחשך ורוח.

בראשית היא הנהגה, הוראה, סדר, דרך.

יוסף עומד לפני אביו אחרי 22 שנה.

הושע פרק יד

פסוק ה

אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם אֹהֲבֵם נְדָבָה כִּי שָׁב אַפִּי מִמֶּנּוּ:

פסוק ו

אֶהְיֶה כַטַּל לְיִשְׂרָאֵל יִפְרַח כַּשּׁוֹשַׁנָּה וְיַךְ שָׁרָשָׁיו כַּלְּבָנוֹן:

פסוק ז

יֵלְכוּ יוֹנְקוֹתָיו וִיהִי כַזַּיִת הוֹדוֹ וְרֵיחַ לוֹ כַּלְּבָנוֹן:

פסוק ט

אֶפְרַיִם מַה-לִּי עוֹד לָעֲצַבִּים אֲנִי עָנִיתִי וַאֲשׁוּרֶנּוּ אֲנִי כִּבְרוֹשׁ רַעֲנָן מִמֶּנִּי פֶּרְיְךָ נִמְצָא:

פסוק י

מִי חָכָם וְיָבֵן אֵלֶּה נָבוֹן וְיֵדָעֵם כִּי-יְשָׁרִים דַּרְכֵי יְהֹוָה וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם וּפשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם:

מגיל 17 ולאחר 22 שנה כשהוא בן 39, הרי טל.

נמצא כי יוסף עולה לגדולה כשהוא בן 30 ולאחר 7 שנים של שבע ולאחר שני רעב.

30-7-2 נראה כי יוסף מתקן את מידת השבע (בגימטריה 372) של שני רעב (בגימטריה 272).

משלי פרק א

פסוק ה

יִשְׁמַע חָכָם וְיוֹסֶף לֶקַח וְנָבוֹן תַּחְבֻּלוֹת יִקְנֶה:

פסוק זה עולה בגימטריה 1913, אחרת א'-בראשית. יען כי האות ב' מקדימה את האות א' המוסתרת. א'-בראשית כי נקרא הוא אב-רך בסוד "לא נשא מן היום הזה אברך".

וכי יוסף בברכתו "בן פרת יוסף עלי עין" ולכן השתחוו לו משפחתו.

"וילבש אותו בגדי שש", בבחינת בר-אשית.

הכל הולך אחר יסוד מלכות, הוראת הזרע. וכי יאר אחרת ארי, שהתקיימה בו יראה.

זרע בגימטריה 277.

רעב בגימטריה 272.

לפיכך יוסף חמש את מצרים, להוריד השפע על ישראל. זכה יוסף באות ה' בסוד יהוסף.

'בר יוסף' עומד כנגד הנחש המעמיד משיח. משיח בן יוסף ולאחריו משיח בן דוד בבחינת יסוד מלכות.

יוסף נדרש להוציא ב"ר מהארץ, אלו ב"ר ניצוצות מתוך רפ"ח ניצוצות. כך שנותרו פ"ו ניצוצות קדושה של המקום. כנאמר, לאן שאדם רוצה לילך מוליכין אותו.

מעבר לכך, כל מעשה המעשר בבחינת "הא לך זרע" הינו בסוד שש של חמש. שש עליהם יוסף אחראי, אלו ו"ק קצוות של ספירות. חמש בבחינת המעשר בסוד עשרים, זה מקום ישראל. צריך לזכור, קיומו של עם ישראל מותנה במקום הנקרא מעשר בסוד חמישית, זה מקום הב"ר-כ"ה. אם היה יודע האדם, לשון ידיעה, שנקודת המעשר היא הנקודה הגבוהה, צינור השפע, היה נהנה להשפיע ממנו על אחרים, כמתבקש, כל ישראל ערבים לזה לזה.

נקודת המעשר-ב"ר שהיא אינה שייכת לאדם, היא גבוהה ממנו ואל לו לשלוט בה, לסחור בה. היא מקום הברכה וכך צריך לנהוג בה ממקום הידיעה. הידיעה היא נקודת אל-חזור שאין לך אלטרנטיבה – אתה בטוח בה בדיוק כמו שלא תמכור את משפחתך בעבור חופן כסף.

מנקודת מבט של אדם מן הישוב החומר הוא אור עבה וגס, ולפיכך הוא גם רע. לעומת האור הגס האור העליון הוא זך וטהור, בבחינת בר – בורית והוא טוב.

האור הדק הוא אור חזק שהאדם לא יכול להכיל ומבחינתו הוא אור רע. כשהאור משתלשל למטה הוא הופך לאור עבה וגס בבחינת חומר, שעתידו להתכלות. ברגע שהאדם נותן מעשר הוא מעלה את האור העליון למקומו הפותח את צינורות השפע.

עם ישראל נבחר להיות עם סגולה, העם הנבחר ממקום של ב"ר, זו הנקודה הגבוהה העליונה. לדעת לברור את הניצוצות מאת א-בר אשר בר-א בורא הלוקח ג-בר להוציא ד-בר מתוך ק-בר. להוציא טמא מטהור.

אומרים: 'אין תוכו כברו' והכוונה שהב"ר העליון מצפה שהאדם ירים ראשו אליו, יתקרב אליו, ישאף לעלות, כשהנתינה היא חלק ממנו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *