בין המיצרים

בין המיצרים: א"ך ימים של תיקון

בין המיצרים משקף את זמן רקיע, מעבר החטא ותיקונו.

בין המצרים אחרת בינה-מצרים עניינו בפירוד בינה-אמא מאבא-חכמה כמשל חטא עץ הדעת.

בין המצרים נמשך 21 יום, ג' שבועות, מתאריך י"ז תמוז הוא צום רביעי ועד ט' באב הוא צום חמישי, זמן חורבן ב' בתי המקדש. לפיכך צום רביעי את חמישי ( 4-5) יחשב לשלמות אד"ם (45).

מצרים אחרת צר-מים מקום בו לא נאמר "כי טוב" הוא יום שני. כזכור ביום השני נעשה פירוד בין מים עליונים למים תחתונים. ורק ביום השלישי תיקנו בפעמים כי טוב.

בין המצרים מצוי בפתח, בפער ובחלל הנוצר בינותיו. אם תרצו, מה שקודם למחלה אצל האדם עת התגלתה. חשבו האדם מגזים בהתנהגותו עד שיום אחד מגלה כי חלה. התהליך יקרא-יחשב את האדם 'בין המצרים'. מעין תיבת פנדורה שאין לפתחה.

בין המצרים כמוהו כעקב עכילס, נקודת החולשה של האנרגיה במעבר.

בראשית פרק א, פסוק ו

וַיּאמֶר אֱלהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם:

רקיע מעלה עליו פירוד. אם תרצו שמים של הארץ ובין החלל ביקום.

"יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם" עולה במנין "וַיַּעַמְדוּ הַמַּיִם הַיּרְדִים מִלְמַעְלָה קָמוּ נֵד-אֶחָד" והכל במשמעות פירוד המים כמעשה ירידת הטמפרטורות תוך הפיכת מים לקרח כציפוי ועדין מתחתיו מתקיימים חיים. עוד, בטמפרטורה של 4 מעלות המים ממצב של התכווצות מתחילים להתרחב.

יהושע פרק ג, פסוק טז

וַיַּעַמְדוּ הַמַּיִם הַיּרְדִים מִלְמַעְלָה קָמוּ נֵד-אֶחָד הַרְחֵק מְאד (בֵאָדָם) מֵאָדָם הָעִיר אֲשֶׁר מִצַּד צָרְתָן וְהַיּרְדִים עַל יָם הָעֲרָבָה יָם-הַמֶּלַח תַּמּוּ נִכְרָתוּ וְהָעָם עָבְרוּ נֶגֶד יְרִיחוֹ:

"מֵאָדָם הָעִיר אֲשֶׁר מִצַּד צָרְתָן" הרי 'בין המצרים'. נאמר "כָּל-רדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים" שאין לאדם מנוחה, אינו יכול למצוא מנוח, נע ונד, נתקע בכף הקלע. שאין לו חזרה למקור מחצבתו.

איכה פרק א, פסוק ג

גָּלְתָה יְהוּדָה מֵענִי וּמֵרב עֲבדָה הִיא יָשְׁבָה בַגּוֹיִם לא מָצְאָה מָנוֹחַ כָּל-רדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים:

"לא מָצְאָה מָנוֹחַ" היא יונה.

קהלת פרק ו, פסוק ג

אִם-יוֹלִיד אִישׁ מֵאָה וְשָׁנִים רַבּוֹת יִחְיֶה וְרַב שֶׁיִּהְיוּ יְמֵי-שָׁנָיו

וְנַפְשׁוֹ לא-תִשְבַּע מִן-הַטּוֹבָה וְגַם-קְבוּרָה לא-הָיְתָה לּוֹ אָמַרְתִּי טוֹב מִמֶּנּוּ הַנָּפֶל:

כאמור "וְנַפְשׁוֹ לא-תִשְבַּע מִן-הַטּוֹבָה" שיש בו חלל. "וְגַם-קְבוּרָה לא-הָיְתָה לּוֹ" באין עצמותיו עמו. רקיע כמשל סרעפת המפריד בין נשימה לנשימה. כ"א ימים של בין המצרים מתקבל אהי"ה במילוי ההין שפע מקו"ה. וזה נתקן רק ביום השלישי.

ביום השני נברא עולם השאול והשחור, הגהינום והמות, המזיקין ושאר מבישין. נולד פירוד בין הטובים לרעים. ונצטרכו להשאר מופרדים זה מזה. ולפיכך לא נאמר בהם כי טוב.

יחזקאל פרק א, פסוק כב

וּדְמוּת עַל-רָאשֵׁי הַחַיָּה רָקִיעַ כְּעֵין הַקֶּרַח הַנּוֹרָא נָטוּי עַל-רָאשֵׁיהֶם מִלְמָעְלָה:

כאמור החיה שהיא התפתחות אדם הנצרך לה' ימי צום לשלמות אדם. אדם שמקורו אדמ-ה'. בין המצרים המכיל צום רביעי וצום חמישי טרום נפש-חיה "רָקִיעַ כְּעֵין הַקֶּרַח הַנּוֹרָא" עד יקוו המים למקום אחד.

ואנשי קרח נעלמו כי האדמה פערה את פיה. והקרח המפריד בין מים עליונים לחיים שמעל בחלקו דק ובחלקו עבה וחזק. והיכן שהקרח שביר שם פערה האדמה את פיה ובלעם.

במדבר פרק טז, פסוק ל

וְאִם בְּרִיאָה יִבְרָא יְהוָה וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת פִּיהָ וּבָלְעָה אתָםוְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם וְיָרְדוּ חַיִּים שְׁאלָה וִידַעְתֶּם כִּי נִאֲצוּ

הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֶת יְהוָֹה:

יום אחד בבריאה מקומו מעולם האצילות. יום שני מקומו בעולם הבריאה בין יסוד למלכות. המצוי בין מים עליונים למים תחתונים.

יום שלישי מקומו במלכות כבר מקבל את מזונותיו מז"א דבינה.

סיבת הצום: רביעי את חמישי
סיבת הצום כאמור היא הצמצום. קיים פער בין האני (העצמי-צנוע) של האדם לבין האגו (שומן אדם). כך כשאדם מתעסק בצום הוא מחדש את הקשר שלו לחיה שבו.

מאמרים קשורים

צומות ישראל לישראל יש זכרון הנושא בחובו את העבר הווה והעתיד. ה' צומות קטנים נקבעו
תשעה באב חורבן בית המקדש התרחש בט' באב. בגינו מתקיים אבל וצום בשל הכנסת צלם
ראש השנה: זמן תרועה ראש השנה במחשבת הרוח עולה עד בית המקדש. יש בו מסימני

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *